שאלות ותשובות

מערכת ההשכלה הגבוהה בארץ עומדת בפני הכרעה שלא ניתן להפריז בחשיבותה: היכן יש להעביר את הקו בין רצוננו להנגיש השכלה גבוהה לחרדים ולשלב אותם בשוק התעסוקה ובחברה הישראלית לבין רצוננו לשמור על צביון ואיכות מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל.

שאלה: מדוע יש בכלל התנגשות בין שתי המטרות – הנגשת ההשכלה הגבוהה לחרדים ושמירה על ההשכלה הגבוהה?

תשובה: המל"ג בחרה במסלול הנגשה שבו לימודי החרדים נעשים בתכניות מופרדות מגדרית ומגזרית. מל"ג עצמה הצהירה בראשית הדרך שהפרדה כזו היא זרה למערכת האקדמית, מנוגדת למהותה ופוגעת בשוויון, אך קיבלה אותה כרע הכרחי.

שאלה: מה כל כך נורא בהפרדה מגזרית?

תשובה: הפרדה מגזרית משמעותה כיתות הומוגניות, נטולות חילונים או ערבים, שנעדרים מהן מגוון של פרספקטיבות התורמות לדיון וללימוד, בוודאי במדעי הרוח והחברה. הפרדה זו גם יוצרת מירוץ לתחתית מבחינת רמת הלימודים, ובמקרים לא מעטים גם מאפשרת צנזורה רשמית או לא רשמית על תכני הלימוד.

שאלה: מה כל כך נורא בהפרדה מגדרית?

תשובה: התמסדות מסגרות אקדמיות נפרדות מגדרית תורם משמעותית להפיכת ההפרדה המגדרית לנורמה בישראל. מיסוד דפוסי הפרדה קיצוניים, לפיהם למשל אין לצפות מאדם חרדי ללמוד מאישה, ויש להנגיש עבורו לימודים נפרדים, משדר מסר שזוהי צורת ההתאמה הלגיטימית והחיונית לאדם החרדי שיוצא למסגרות חילוניות.נורמות של הפרדה מתמסדות בצבא, ויש אינדיקציות שהן משתרשות בסקטור השירותים ובקופות החולים, ושדרישות להפרדה מגיעות גם למקומות עבודה ולמרחבים ציבוריים בכלל. לכניעה של האקדמיה יש משמעות מיוחדת.

שאלה: הפרדה איננה אפליה. היכן באה לידי ביטוי אפליית נשים בתכנית?

תשובה: ההפרדה אינה סימטרית: תוכניות האקדמיה לחרדים של המל"ג ממוקדות בסטודנטים הגברים. בהתאם, נפתחות להם תוכניות יוקרתיות יותר, המסלילות את הנשים למקצועות נשיים מסורתיים, הגברים מקבלים מלגות ותמיכות גבוהות יותר, והם נהנים מחופש רב יותר בלימודים (למשל, צניעותם איננה מפוקחת, בניגוד לנשים). המרצות נפגעות גם הן. בניגוד להצהרת המל"ג, ברוב המוחלט של התוכניות נמנע ממרצות ללמד גברים חרדיים, מה שמוביל לפגיעה בשוויון ההעסקה בין נשים וגברים – פגיעה שעליה מתחילות להגיע עדויות ממרצות, מסגל זוטר, וממועמדות לסגל האקדמי. מעבר לפגיעה בשוויון התעסוקתי יש כאן פגיעה סמלית קשה: פסילה של אשה פשוט עקב היותה אשה, ללא כל התייחסות ליכולותיה המקצועיות כמרצה ולמומחיותה. החוק הישראלי קובע בבירור כי הפרדה על רקע מוצא או מגדר היא אפליה ומתיר חריגים רק לצורכי פולחן וחינוך דתי. הרחבת ההפרדה אל תוך האקדמיה אינה נחוצה ופוגעת קשות בערכי השוויון שהם בליבה של האקדמיה והושגו אחרי מאבקים ארוכי שנים.

שאלה: אז שמרצות ילמדו נשים, ומרצים ילמדו גברים – האם זה לא יירפא את האפליה?

תשובה: פתרון כזה לא ירפא את הבעיה לא במישור העקרוני ולא במישור המעשי. במישור העקרוני, הוא יהפוך את האוניברסיטה ממקום שבו חוקר נמדד לפי מומחיותו והישגיו האקדמיים, למי שמסווג קודם כל לפי מינו. השתרשות של נורמה כזאת תפגע, למשל, בסטודנטיות חרדיות כי תמנע מהן להנות מהמומחיות של מרצים גברים. עד מהרה, היא תהפוך שיקול בקבלת סגל חדש: אם יש מומחה לסטטיסטיקה גבר, ויש עוד מועמד גבר לתחום הזה, לא ישכרו אותו, כי צריך מומחית אישה, שתוכל ללמד את הסטודנטיות. בנוסף, במציאות אקדמית שבה מרצות הן עדיין מיעוט ברוב המחלקות, יהיה עליהן עול גדול יותר בפתרון צרכי ההוראה של הנשים החרדיות, בעוד שהעול המקביל, על המרצים הגברים, יתחלק ביניהם באופן מכביד פחות. כך, מרצות ילמדו פחות סטודנטים בתוכנית הרגילה ותהיה להן פחות אפשרות לבחור את נושאי ההוראה שלהן, את הקורסים הקטנים וכולי. המישור המעשי יעצב את המישור העקרוני, ויהפוך את הסגל לכזה שנמדד קודם כל לפי מינו, משיקולי מערכת. האמירה שמדובר במספרים קטנים של סטודנטים חרדים ושל כיתות לא מוכיחה את עצמה מהשטח – שם יש עדויות רבות, כבר מחמש השנים הראשונות, שאפילו מספר קטן של כיתות שבהן שאלת מינו של המרצה רלוונטית – פוגע בנשים ובכלל בשיקולים ענייניים בשכירה ובקידום.

שאלה: עדיין, המטרה של הבאת האוכלוסייה החרדית לשוק התעסוקה ושילובם בחברה הישראלית מצדיקה בליעה של כמה צפרדעים.

תשובה: הצעד המהותי והחשוב ביותר בדרך לשילוב האוכלוסייה החרדית בתעסוקה הוא הענקת לימודי ליבה לילדים החרדים. זו חכמה קטנה מאד לצפות שמערכת ההשכלה הגבוהה תציל את המצב הרחק במורד הזרם כשהנזק כבר כה גדול ובלתי ניתן לתיקון. בידי מל"ג הופקד נכס קריטי ושברירי – מערך האוניברסיטאות וההשכלה הגבוהה בישראל. לפגוע בו ואגב כך גם לשתף פעולה עם ההזנחה הפושעת של האוכלוסייה החרדית בארץ יהיה בגדר הפקרות חמורה. לכאורה, תכנית ההנגשה מציעה מסלול יציאה משנים של הזנחה. למעשה, כשאינה מלווה בתכנית אמתית של משרד החינוך לתיקון המצב בגילאים הנמוכים, ותכנית כזו לא נראית באופק, וכשהיא ירודה מבחינה אקדמית, היא גם אינה משיגה את מטרתה וגם נותנת לגיטימציה ואפילו גושפנקא רשמית להמשך המצב הקיים. היא אינה מובילה להנמכת החומות, אלא בונה חומה נוספת סביב הסטודנטים החרדים.

שאלה: אבל אחרת החרדים לא יבואו ללמוד.

תשובה: זוהי הנחה שמעולם לא נבדקה. המל"ג הניחה שההפרדה נחוצה והחליטה לאשר תכניות מופרדות ולהקים מרכזים חרדיים (מח"רים) בהם תהיה הפרדה. אלטרנטיבות אחרות לא באמת נוסו ומעולם לא נערכה השוואה בין לימודים בהפרדה לבין שילוב בחוגים הרגילים. עצם קיומה של אופציית הלימודים בהפרדה מקשה על סטודנטים חרדים לבחור ללמוד בלימודים מעורבים. הצורך הכלכלי לאייש את המסגרות הנפרדות מביא לכך שאפילו במצב הנוכחי, שבו שליש מהגברים הביעו עניין בלמידה במסגרות המשלבות, הם אינם מופנים למסגרות כאלה כלל. נכון, סביר שללא הפרדה המספרים יהיו קטנים יותר בתחילה, אבל אם התלמידים יקבלו חיבוק גדול מהמוסדות, ואם התקציבים שמופנים כעת למימון ההפרדה יושקעו בתמיכה אקדמית וכלכלית, אזי הרמה תעלה, הנשירה תקטן, הבוגרים יצליחו להשתלב בשוק והצלחתם תביא לגידול במספר הפונים לאקדמיה. כשיש צורך בכך (שרותי בריאות, תחבורה ציבורית, ועוד), חרדים מגיעים למסגרות משותפות. החרדים בחו״ל לומדים במוסדות השכלה גבוהה מעורבים. אנחנו רוצים אותם איתנו.

שאלה: האם באמת ניתן לשלב ללא הפרדה? האם יש תכנית חלופית?

תשובה: בהחלט. באוניברסיטה העברית, בטכניון ובאוניברסיטת תל אביב הוחלט לאפשר לחרדים ללמוד במכינה מופרדת, ולשלב אותם, תוך תמיכה אקדמית וחברתית חזקה, בתכניות הקיימות. על פי דו״ח מלאך, באוניברסיטה העברית לומדים כבר למעלה מ 250 תלמידים חרדים. אפשר גם ללמוד את לימודי שנה א' באוניברסיטה הפתוחה ולהתקבל לשנה ב' דרך אפיקי המעבר מהפתוחה לחוגים השונים באוניברסיטאות. לתכנית המשלבת יש יתרונות רבים: א. היא מנצלת את התקציב באופן מיטבי. הצורך לשלש את ההוראה )רגיל מעורב, נשים, גברים( מייקר את תכניות החרדים. למעלה ממחצית התקצוב פר סטודנט )שכר לימוד+הקצבת ות"ת+תקציב מיוחד לחרדים( מוצא על שילוש זה. מוטב להפנות את ההשקעה האדירה הזו לסיוע אקדמי, חברתי וכלכלי לסטודנטים החרדים. ב. הצע החוגים בתכניות הרגילות הוא גדול. מגוון החוגים שניתן להציע בהפרדה הוא קטן. כיום, מגוון החוגים שלומדים חרדים באוניברסיטה העברית משתווה לזה שמוצע בכל המח"רים גם יחד. פתיחת תכנית בהפרדה תקשה מאד על מי שמוכן ללמוד במשולב. בפרט, התכניות הנפרדות מסלילות את החרדים והחרדיות למקצועות מסוימים. ג. השילוב בכיתה רגילה מבטיח רמה זהה. הקבצה של תלמידים שמצויים בעמדת פתיחה נמוכה מובילה לירידה ברמה. ההקבצה גם מובילה לצנזורה עצמית על ידי המרצה וללחץ של הקבוצה בנושא תכני הלימוד, או על הקפדה יתרה בשמירת אורחות החיים של כלל התלמידים במוסד. באונו הונהג קוד לבוש, יש מקומות שהטקסטים לקורסים נערכו וצונזרו. ד. השילוב יוצר קשרים בין כלל הסטודנטים שמגבירים את ההבנה בין שתי הקהילות, מעשירים את שני הצדדים, מגדילים את רשת הקשר של הסטודנט החרדי ועוזרים לו בהשתלבות בשוק העבודה הכללי. ד. בלתי אפשרי לקיים רמת מרצים זהה בחוג הרגיל ובמח"ר. שילוש מטלות ההוראה חייב לבוא על חשבון הרמה. גם לא ניתן לקיים רמת שירותים זהה (ספריות, מעבדות).

שאלה: למה לא לפתוח את שתי האפשרויות. מי שירצה ילמד בתכנית המופרדת ומי שרוצה יצטרף לחוגים הרגילים?

תשובה: קיומן של תכניות בהפרדה מקשיחה את הדרישה להפרדה מהצעירים החרדים ומקשה מאד על מי שמעונין לבחור בחוגים הרגילים. באופן זה נמנע גם מחרדים להשתלב בלימודים שלא מוצעים בהפרדה, כמו למשל לימודי רפואה, רוקחות, פילוסופיה או תקשורת.

שאלה: האם החשש ממדרון חלקלק הוא אכן רציני? מדובר בתכנית זמנית לטווח מוגבל.

תשובה: תכנית החומש השנייה שאישרה המל"ג במאי 2017 היא הוכחה שההבטחה שהפרדה תהיה אמצעי זמני וחריג הכרחי לקבוצה חברתית מובחנת הייתה הבטחה כוזבת. התכנית שאושרה פתחה את הדלת גם ללימודי תואר שני בהפרדה ומאפשרת גם למי שאינם חרדים במובהק לפי הגדרת הלמ" להצטרף ללימודים מופרדים. כטבען של הפרדות, הן תמיד דוחפות להתרחב. ברבים מהקמפוסים החרדים ההפרדה היא טוטלית – בבניינים או בזמני הלימוד – ולא רק בכיתות כפי שדורשת המל"ג, יוצאים בשאלה שעונים להגדרת הלמ"ס מודרים במקרים רבים מן התכניות. ביחס לזמניות ההסדר: מאחר ואין במקביל פתיחה של לימודי ליבה בתי הספר החרדיים, הצורך לא ישתנה בעתיד. אחרי 10 או 15 שנים יהיה קשה מאד לסובב את הגלגל לאחור. סביר יותר שההפרדה תתרחב. חייבים לשים כעת גבול ברור לסיום התכניות המופרדות.

לסיכום: התוכניות הנפרדות פוגעות בשוויון, מדירות נשים ומתכחשות לערכים אקדמיים חשובים. גם החרדים ייפגעו כי הדאגה לצניעות באה על חשבון השתלבות, היכרות אמתית עם האוניברסיטה, מוריה ותלמידיה, ועל חשבון תמיכה אקדמית וכלכלית שחסרונן מוביל לנשירה גדולה. חשוב לשלב את החרדים באקדמיה, אבל התכניות המופרדות אינן אקדמיה. המסגרות שהוקמו אינן מתפקדות כמוסדות להשכלה גבוהה שמטרתם להרבות ידע, אלא כבתי ספר מקצועיים למבוגרים.

שאלה: עדיין לא השתכנעתי. מדובר במשימה לאומית חשובה וקריטית.

תשובה: אכן המשימה חשובה וקריטית. הדרך שבה ניגשת אליה היום המל"ג מסבה נזק שאיננו חיוני או מתחייב הנסיבות למערכת ההשכלה הגבוהה בישראל, לחברה הישראלית ולחרדים עצמם, שמקבלים תוכניות לימוד נחותות ברמתן, ללא תמיכה שתאפשר להם לא לנשור, עם קשיי השתלבות עצומים בשוק התעסוקה, בלי חשיפה לאווירה אקדמית ופתוחה ולסטודנטים מסוגים שונים, ועוד. האקדמיה היא סקטור חשוב בהנגשת תעסוקה לחרדים, אבל היא לא הזירה היחידה שיכולה לעשות זאת. יש להתרכז בלימודי ליבה, וכן בפיתוח תוכניות הכשרה תעסוקתית. גם על האקדמיה צריך לשמור. האיכות המחקרית, חופש הדיון והשוויון בתוך האקדמיה הם שבריריים מכפי שנדמה.

 

שאלה: השתכנעתי, מה ניתן לעשות?

תשובה: לדבר עם חבריך וחברותיך, לעורר שיחה במסגרות חברתיות, משפחתיות, אינטרנטיות, תקשורתיות. אם את/ה באוניברסיטה, לדבר על כך עם עמיתים, במיוחד בהנהלה האקדמית ובסנאט, ולדרבן אותם למחות נגד תכניות אקדמיות נפרדות ולהצביע נגדן. במקביל, להציע ולתמוך בתכנית חלופית – של מכינה מופרדת מגזרית ומגדרית שאחריה תגיע קליטה בחוגים הרגילים עם תמיכה מוגברת – כלכלית, לימודית וחברתית. להגיע לדיונים בנושא, כמו ישיבות סנאט, ולמחות נגד התכנית. ניתן לעצור את כיוון ההפרדה ולנתב את הרצון החשוב לקלוט חרדים באקדמיה לכיוון של שילוב – שייטיב עם כולם. במיטב האוניברסיטאות כבר עשו זאת.